החלטה בתיק בש"פ 3537/05

           זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 7.4.05, בה הורה בית-המשפט על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים וכן על החלטתו הנוספת מיום 10.4.05, בה נדחתה בקשה מוסכמת שהגישו הצדדים להמשך מעצרו של המשיב עד הגשת תסקיר משלים בעניינו.

1.        המשיב קטין, יליד 3.7.87, עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית המשפט לנוער, בגין חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין, איומים, הפרת הוראה חוקית ונהיגה בפסילה. בכתב האישום נטען כי ביום 9.3.05, הגיע המשיב למושב שדה עוזיה כשהוא נוהג ברכב, תוך הפרת התנאים המגבילים שהושתו עליו בהליך אחר המתנהל נגדו בבית-המשפט לנוער באשדוד, ובעת שהותו במקום שלף סכין ואיים על סמי חכמון "אני אדקור אותך", בשל ויכוח כלשהו שהתעורר ביניהם. לאחר מכן, כך נטען, עזב המשיב את המקום כשהוא נוהג בפראות ברכב, וכעבור זמן קצר שב בלוית אביו, ירד בריצה מן הרכב כשבידו סכין, דקר את שי חכמון (להלן: המתלונן) דקירה עמוקה סמוך לברך ועזב את המקום, יחד עם אביו. כתוצאה מן הדקירה אושפז המתלונן ונזקק לניתוח ברגלו.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. המשיב, מצדו, לא כפר בקיומן של ראיות לכאורה, אך טען כי בהתחשב בגילו הצעיר, בנסיבותיו האישיות ובהמלצת שירות המבחן, יש לשחררו לחלופת מעצר בבית דודתו באשדוד. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ו' מרוז) קבע כי נשקפת מן המשיב סכנה חמורה וכי תלויים ועומדים כנגדו שלושה כתבי אישום נוספים בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, התנגדות למעצר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. עוד ציין בית המשפט, כי טיפול פסיכולוגי בו החל המשיב לא הוביל לשינוי של ממש בהתנהגותו וכי "ככל שהדבר נוגע למשיב עצמו - אין לסמוך עליו". למרות זאת, הורה בית-המשפט, לאחר לבטים, כי המשיב ישוחרר לחלופה של "מעצר בית" מלא בבית דודתו, גב' מרים ניסים באשדוד, בקובעו כי על-פי התרשמותו של שירות המבחן יש לגב' ניסים הסמכות והכוח לפקח על המשיב, ועל כן עשויה חלופה זו ליתן מענה הולם למסוכנותו. בית המשפט הוסיף וקבע כי על המשיב יוטל פיקוח של 24 שעות ביממה, אשר יבוצע על ידי גב' ניסים ועל-ידי שלושה ערבים נוספים - קרובי משפחה - לסירוגין, כי כל אחד מהערבים יחתום על ערבות כספית בסך 40,000 ש"ח וכי יופקד סך של 15,000 ש"ח במזומן להבטחת תנאי השחרור. לבסוף קבע בית-המשפט כי המשיב יופנה לבדיקה פסיכיאטרית וכי הוריו, שהביעו נכונות לכך, יפנו לקבלת טיפול וייעוץ משפחתי. לאחר מתן החלטה זו ולמרות ההוראה בדבר שחרורו של המשיב, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסכמה לפיה יוגש תסקיר משלים בעניין התאמתם של שלושה הערבים הנוספים שנקבעו לפקח על המשיב, וביקשו כי עד לקבלת התסקיר המשלים, יוארך מעצרו של המשיב. בדיון שהתקיים בעניין זה ביום 10.4.05 כבקשה לעיון חוזר, דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה המוסכמת וקבע כי לא הוכח קיומן של נסיבות חדשות המצדיקות עיון חוזר.

3.        מכאן הערר שבפניי בו טוענת העוררת כי על אף גילו הצעיר של המשיב, נוכח מסוכנותו הרבה וחוסר האפשרות ליתן בו אמון, לא היה מקום לשחררו לחלופת מעצר. העוררת מוסיפה וטוענת כי החלופה המוצעת לא נבחנה כראוי ולא נבדקה התאמתם של הערבים שהופקדו לפקח על המשיב, מלבד הדודה. עוד טוענת העוררת כי הטיפול הפסיכולוגי, שהחל בו המשיב ונכונות הוריו להשתלב בטיפול, אינם מצדיקים שחרור בערובה, נוכח קביעת בית המשפט המחוזי כי הטיפול לא הניב עד כה תוצאות של ממש וכן נוכח העובדה שאביו של המשיב, שערב לו בחלופה הקודמת, שיתף עימו פעולה בהפרת תנאי השחרור שהוטלו בהליך האחר התלוי ועומד נגדו, ואף נטל חלק בפעילותו העבריינית ובשיבוש מהלכי משפט. בנסיבות אלה, כך טוענת העוררת, מוטלת בספק יכולתם של קרובי המשפחה להטיל מרות על המשיב וכן מוטלת בספק מידת מחויבותם לדווח על הפרת תנאי השחרור. לבסוף ולחלופין טוענת העוררת כי בית המשפט המחוזי שגה בקובעו כי אין לו סמכות להיזקק להסכמת הצדדים לעכב את ביצוע ההחלטה עד להגשת תסקיר משלים וכי אם לא יראה בית-משפט זה להורות על מעצרו כי אז, למצער, מן הראוי שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך קבלת תסקיר משלים, חקירת הערבים הנוספים ובחינה חוזרת וממצה של החלופה שהוצעה.

4.        לקראת הדיון שהתקיים בערר חלו ההתפתחויות הבאות: התברר כי בינתיים שוחרר המשיב על-פי תנאי השחרור שקבע בית-המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 7.4.2005 וכן הוגש בינתיים תסקיר מעצר משלים מיום 14.4.2005 על-ידי שירות המבחן, הכולל התייחסות לבדיקה שערך ולהתרשמות שקבע באשר לשניים מתוך שלושה הערבים הנוספים (הגב' מירב אלקיים והגב' אילנה ביטון). במהלך הדיון בערר חזרה העוררת וטענה כי שגה בית-המשפט המחוזי עת הורה על שחרורו של המשיב בתנאים המפורטים בהחלטתו מיום 7.4.2005. העוררת הוסיפה וטענה כי מבדיקה עדכנית שנערכה לקראת הדיון בערר עולה, כי נגד המשיב תלויים ועומדים שישה הליכים פליליים קודמים שהוגשו נגדו בבתי-משפט שונים לנוער ברחבי הארץ, ולא שלושה כפי שקבע בית-המשפט המחוזי. מתוך הליכים אלה נחשפת תמונה עגומה של מעשי אלימות והפרות חוזרות של תנאי שחרור, אשר בחלקם הודה המשיב וניתן גמר דין ובחלקם עדיין תלויים ההליכים ועומדים נגדו. באחד מאותם הליכים שוחרר המשיב בתנאים מגבילים שכללו "מעצר בית" חלקי ופסילה זמנית מלהחזיק ברישיון נהיגה, והעבירות נשוא האישום הנוגע לעניינו בוצעו, לכאורה, תוך הפרה בוטה של תנאי שחרור אלה בכך שהמשיב יצא את ביתו תחילה בגפו ואחר כך בלוויית אביו ואף נהג ברכב בזמן פסילה, הכל בניגוד לתנאי השחרור. אם לא די בכך, אף ביצע המשיב על פי הנטען ועל פי ראיות לכאורה שאין עליהן מחלוקת, עבירות אלימות חמורות ובהן איום על אדם בסכין ופציעת אדם אחר תוך שימוש בסכין. התנהלותו זו של המשיב מצטרפת, כאמור, לשורה של מעשי אלימות והפרת חוק המיוחסות לו, לרבות הפרת תנאי שחרור בערובה, אשר בגינם הועמד לדין לא פחות משש פעמים. אכן, כאשר בפנינו נאשם שהוא קטין יש לבחון בדקדקנות יתרה שמא ניתן להשיג את מטרות המעצר  בחלופה הולמת. יחד עם זאת, קטין, ככזה, ובודאי קטין כמו המשיב שהוא על סף הבגירות, אינו חסין מפני מעצר מקום שלא ניתן לתת בו אמון, משום שמעשיו החוזרים ונשנים מעידים כי הוא אינו ירא את החוק ואינו מבין את משמעותו (ראו: בש"פ 4113/99 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה שלפנינו ניתנו למשיב הזדמנויות לא מעטות בהליכים קודמים שהתנהלו ומתנהלים נגדו בבית המשפט לנוער, אך המשיב הפר פעם אחר פעם את האמון שניתן בו ונראה כי כל פיקוח שהוטל עליו היה חסר תועלת. בנסיבות אלה, ועם כל הרצון להירתם לשיקום המשיב ולטיפול בו, נראה כי אין מקום לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים ובכך להוסיף ולחשוף את הציבור לסיכונים נוספים לשלומו ולביטחונו. דומני כי האיזון הראוי בין האינטרסים המתנגשים בהקשר זה מחייב להורות עתה על מעצרו של המשיב, בשל מסוכנותו הברורה ובשל העובדה שהוכיח במעשיו כי אין בחלופת מעצר כדי ליתן מענה הולם למסוכנות זו. העובדה כי לפני ימים ספורים שוחרר המשיב ממעצרו על פי החלטת בית-המשפט המחוזי, אין בה כדי לשנות ממסקנתי זו, נוכח עוצמת המסוכנות הנשקפת ממנו (ראו: בש"פ 7318/03 עמר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 2512/96 מדינת ישראל נ' נסאסרה ואח' (לא פורסם); והשוו: בש"פ 831/92 מדינת ישראל נ' עוזר (לא פורסם)).

           הערר מתקבל, אפוא, ובהתאם אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           ניתנה היום, ח' ניסן, תשס"ה (17.04.05).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: